סגולת הטקסט

סוד של ספרי הקבלה

"בחכמת הקבלה מושג הספר, זה מסר שאדם מקבל מהחכם שמגלה את פנימיות העולם, את העולם העליון, ומוסר לו את זה דרך סימנים שהם עשרים ושניים ועוד חמישה, עשרים ושבעה סימנים, אותיות האלף בית. ודרך האותיות האלה האדם מתחיל לקבל בתוכו, לפצח בתוכו את כול הקוד הזה שהמחבר רוצה למסור לו.

סֵפֶר הוּא גֶּשֶׁר

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (09.05.08) על "מאמר לסיום הזוהר"–

הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא לא סֵפֶר,

אֶלָּא הוּא קֶשֶׁר חַי

בְּתוֹךְ הַהֲבָנָה שֶׁלְּךָ,

בְּתוֹךְ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלְּךָ,

–

הוּא הַדּוּ שִׂיחַ שֶׁלְּךָ,

עִם הַמַּעֲרֶכֶת הַמְּתוּקֶנֶת,

שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ וּמִתְקַדֵּם אֵלֶיהָ,

וְנִכְלַל בָּהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

התנעת המערכת מיושׂמת

בעזרת כתבי המקורות.

לכן אנחנו לומדים את כתביו של

בעל הסולם, הרב"ש, האר"י ורשב"י.

ללא זה לא אוכל ליצור קשר

עם המערכת הרוחנית ולהפעיל אותה.

.(הרב מיכאל לייטמן, הקדמת ספר הזוהר, 15.11.10)

כשאני קורא ספר של מקובל,

הוא מגלה לי את מה שהוא השיג בעצמו

(הרב מיכאל לייטמן, 11.12.11)

"..המקובלים כתבו עבורנו את הספרים שלהם. למעשה, הם כתבו את הספרים האלה גם עבור עצמם, כדי שהם יוכלו לחלוק זה עם זה את ההתרשמויות ולהיכנס למגע ביניהם, לחיבור ביניהם.

כשאני קורא ספר של מקובל, הוא מגלה לי את מה שהוא השיג בעצמו. ודאי שהוא לא כותב על העולם הגשמי, אלא על השגתו הרוחנית, על המצבים הרוחניים השונים, ובזמן הקריאה גם אני עובר אותם.

בעולם שלנו, כשאני קורא ספרים למיניהם, אני מתאר את עצמי בתפקיד הגיבור שחווה את המצב המתואר. אבל מקובל שקורא ספר קבלה לא מדמיין, אלא עובר באופן ריאלי את אותם המצבים, ומרגיש את אותם המצבים שמרגיש המחבר. בזמנו המחבר גילה מציאות מסוימת, ועכשיו אני פוסע לתוכה ומצייר אותה בתוכי באמצעות הכוחות הרוחניים.

המקובלים יכלו להגביל את עצמם לשפת הסימנים הטכניים, בדומה למתכנתים שכותבים קודים ב"שפת המחשב". לפעמים אנחנו רואים על המסך את ה"ג'וקים" האלו ולא יכולים להבין בהם שום דבר. באמת, אנחנו לא צריכים יותר. כי אני הרי צריך לדעת רק איך לחבר את הרצונות שלי: באיזו צורת השפעה, ביחס למי ולמה. בהתאם לזה אני מתאר מצב זה או אחר. את תמונת המציאות אני תופס בפנים, בתוך הרצונות והמחשבות שלי, ואפשר לתאר את זה בקלות רבה.."

סגולה
("טעימה יומית")

"ומה שניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם רצון וחשק, להידבק בבורא, מחמת קדושת העניינים, שמדברים משמות הקדושים… וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות לקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שעניינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להיכנס להיכל המלך, ולהידבק בו יתברך." (הרב"ש, דרגות הסולם, ג' קווים)

לא קוראים אלא מרגישים

מתקדמים לא מתוך זה שקוראים משהו חדש, אלא מתוך זה שמרגישים משהו חדש. שמשתדלים כמה שיותר להיכנס פנימה, לתוך הטקסט, לתוך הלב, לתוך החיבור בינינו, כדי להנות מהתיקון הפנימי דרך המאור המחזיר למוטב.

(ערוץ "סגולת הטקסט" סגולה 19: לא קוראים אלא מרגישים)